אז מה ההבדל בין מפגש פרונטלי ומפגש בקבוצה?

קוראים מיומנים תמיד ישימו לב להבדל בין הנאמר בטקסט והנאמר בין השורות בטקסט.
אנחנו עושים את זה גם בחיים האישיים - הדבורים.
כמה פעמים קורה לנו שהילד חוזר עם פנים נפולות מבית הספר ואומר "לא קרה כלום"... ואנחנו שואלים - אז מה בכל זאת קרה? כי הרי ברור שזה מה שקרה גם היום.
אז זהו. שקרה. גם היום קרה.
תשאלו "מה קרה היום?" - תודה ששאלתן, אשמח להשיב.
היום נהנתי בעבודה עם הקבוצה. הכנת יחידת הוראה היא יצירה. יצירה של תוכנית של מתווה. דרך לתת ליצירתיות של המורה לפרוץ החוצה. כייף. הלוואי ומשרדהחינוך היה נותן לי אפשרות לשבת מול מחשב ולעשות את זה כחלק מיום העבודה שלי ולא בנוסף (צוות פיתוח? מננכ"ל? מישהו שומע את קולי?)
אני משערת שגם כאן הסינרגיה עובדת - הסך הכל תמיד יותר מאשר הפרטים.
ובכל זאת שאלה שמהדהדת בי לאורך היום - תהליך העבודה בקבוצות מול הפרונטליות.
מה קורה לנו כשיש דיאלוג בקבוצה קטנה? עד כמה אנחנו מחוייבים לתהליך? מה קורה לנו כשיש קבוצה גדולה ואנחנו יכולים "לגלוש" למקומות אחרים - (לפחות עד שמישהו אחר "שולט" לנו במחשבים?)
עד כמה אנחנו משתמשים במה שאנחנו לומדים וחווים כלומדים אנחנו מעבירים לתפקדנו כמובילי תהליך?
ובכלל מה זה אומר "להוביל תהליך" בתחום שפתי?
הרבה שאלות שעושות לי כאב בטן.
התשמע קולי? (רחל)

אומרים שהפעם הראשונה היא הכי קשה...

שלום שלום לכולן,
שמי סיגל. סיגל חסון. בקבוצה שלנו זה חשוב כי כידוע לכולכן אצלנו בקבוצה יש הרבה סיגל... :-)
אני משמשת כמדריכה לשפה בבתי ספר באזור נתניה והשרון.
במסגרת זו אני שומרת על קשרים הדוקים עם כל רכזות השפה והמנהלים של האזור.
עבודתי כוללת גם עבודה עם מפקח בתי הספר.
אני (וייתכן שלחלק מהקוראים זו הפתעה) אוהבת את העבודה שלי. אוהבת את הקשר עם האנשים, אוהבת את השינויים, וכמו כולם לפעמים מעט מאוכזבת מקצב ההתקדמות של הדברים...

אני אוהבת לקרוא. הכל. המון ספרות ילדים. אני מרגישה שהספר הוא חלק משמעותי בחיים שלי. משתדלת את האהבה לקריאה לחלוק עם כל המורות שבקשר איתי. גם במסגרת ההשתלמויות השונות.

ואתן? אוהבות לקרוא? מה הדבר האחרון שקראתן? רוצות לדבר על זה?